שנים אחרי מות דודתם – תבעו חצי מדירת בעלה

שנים אחרי מות דודתם – תבעו חצי מדירת בעלה

האחיינים, שירשו את הדודה בהתאם לצוואתה, טענו כי מגיעות להם זכויות בנכס של בעלה המנוח מכוח חזקת השיתוף. אבל בית המשפט דחה אותם

בית המשפט למשפחה בירושלים דחה לאחרונה תביעה שהגישו אחייניה של אישה שנפטרה ב-2005 בטענה שהיו לה זכויות בדירה של בעלה מכוח חזקת השיתוף. הבעל נפטר ב-1973 והתביעה הוגשה נגד ילדיו מנישואים ראשונים, אבל השופטת מיכל דבירי-רוזנבלט קבעה שהיא התיישנה מאחר שהמנוחה עצמה לא תבעה זכויות בדירה במשך 32 שנה עד מותה.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת רכש אדם דירה וזכויות בגג בבניין בירושלים. הוא גר בדירה עם אשתו. לא היו להם ילדים משותפים אך לבעל היו חמישה ילדים מנישואים קודמים. הוא הלך לעולמו ב-1973 והותיר צוואה שבה קבע שאת הדירה הוא מוריש לאשתו ואחרי כן היא תעבור לילדיו. עוד הוא ציווה שהזכויות בגג הבניין יעברו לאחר מותו לאישה.

ב-1995 ערכה האישה צוואה שבה הורישה את זכויותיה בבניין לאחייניה. היא נפטרה ב-2005. ב-2019, 46 שנים לאחר מות בעלה ו-14 שנים לאחר מותה, הגישו אחייניה תביעה נגד ילדי המנוח ובה ביקשו להצהיר כי לדודתם היו זכויות בדירה מכוח חזקת השיתוף. הם טענו כי מחצית מהדירה שייכת לדודתם וכיורשיה הזכות צריכה לעבור אליהם.
אבל ילדי הבעל ביקשו לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות והשופטת מיכל דבירי-רוזנבלט הסכימה והבהירה כי תקופת ההתיישנות ביחס לזכויות מקרקעין היא 25 שנה.

בשאלה מהו המועד שממנו מתחיל מרוץ ההתיישנות היא הבהירה כי התובעים אינם עומדים על זכות עצמאית משל עצמם, אלא מבקשים להיכנס לנעלי המנוחה ולתבוע את תביעתה כיורשיה. ככל שתביעת המנוחה התיישנה בעודה בחיים, ברור כי אין ליורשיה הזכות לתבוע שנים רבות לאחר פטירתה.

השופטת ציינה כי למנוחה הייתה בחייה עילת תביעה לכאורה מכוח לחזקת השיתוף אך מרוץ ההתיישנות התחיל עם פטירת הבעל המנוח, מועד "קריטי" לצורך גיבוש הזכויות המשותפות של בני הזוג.

אלא שהמנוחה לא עמדה על זכויותיה ולא הגישה כל תביעה בנושא עד מותה, 32 שנים לאחר פטירת בעלה. משכך, ומאחר שחלפו למעלה מ-25 שנים ממועד פטירת המנוח, אין מנוס מהמסקנה כי זכות התביעה שלה מכוח חזקת השיתוף התיישנה עוד בחייה.

השופטת הוסיפה כי דין התביעה להידחות גם בשל אינדיקציות המעידות על כך שהמנוחה ויתרה על זכויותיה בדירה מכוח חזקת השיתוף. היא ציינה בין היתר כי מאחר שהמנוח קבע בצוואתו מנגנון של "יורש אחר יורש", היה לדודה אינטרס להבחין בין זכויותיו של בעלה בדירה לבין זכויותיה מכוח חזקת השיתוף שלא יעברו הלאה לילדיו. למרות זאת, היא לא פעלה להגשת תביעה.

בנוסף, הדודה לא פעלה גם מול רישום הזכויות בדירה על שם הילדים בלבד ובעבר הגישה תביעה רק בשל אי רישום זכויותיה בגג הבניין. מכל אלה עולה כי המנוחה ויתרה על זכותה בדירה מכוח חזקת השיתוף, ולכן אין היורשים רשאים לעמוד על זכות זו.
זאת ועוד, סיכמה השופטת, היורשים עצמם פעלו באופן המלמד על ויתור ושיהוי כשהגישו את כתב התביעה לאחר שחלפו 14 שנים מאז נפטרה דודתם.

יצירת קשר

שם הוא שדה חובה
טלפון הוא שדה חובה
לכל שאלה חייגו:
079-5722960
צרו קשר