חברת ההורים בפירוק; הילדים הגישו תביעות חוב

חברת ההורים בפירוק; הילדים הגישו תביעות חוב

גם המנהל המיוחד וגם בית המשפט דחו את הטענה שמגיעות לילדים זכויות מביטוח לאומי משום שעבדו בחברה והיא חייבת להם שכר ופיצויים

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה לאחרונה ערעור שהגישו ילדיהם של בעלי חברת "א.פ. תכשיטי איכות ירושלים" על דחיית תביעות חוב על סך כ-320 אלף שקל במסגרת הליכי פירוק. השופט אביגדור דורות לא קיבל את טענת הילדים שלפיה עבדו בחברה, ומאחר שהיא חייבת להם זכויות סוציאליות, שכר ופיצויי פיטורים - הם זכאים לגמלה מביטוח לאומי.

צו הפירוק ניתן בשנה שעברה בעקבות בקשה שהגישו הילדים ובהמשך מונה לחברה מנהל מיוחד לבדיקת תביעות חוב של עובדי החברה. היחידים שהגישו לו תביעות היו הילדים שטענו כי עבדו בחברה בין השנים 2004-2013 והיא נותרה חייבת להם שכר עבודה, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, זכויות סוציאליות ועוד בסך כולל של 323,604 שקל. מטרת התביעות הייתה בעיקרה לנצל זכויות שמוקנות לעובדי חברה בחדלות פירעון בביטוח הלאומי.

אבל המנהל המיוחד דחה את התביעות לאחר שהגיע למסקנה שלא התקיימו יחסי עובד-מעסיק בינם לבין ההורים שלהם. בערעור שהגישו על כך לבית המשפט המחוזי טענו הילדים כי אין לגרוע מזכותם לקבל זכויות ככל עובד אחר רק בשל קשרי המשפחה שלהם עם בעלי החברה.

ביטוח לאומי שהצטרף להליך צידד בעמדת המנהל המיוחד שלפיה המערערים לא עבדו בחברה אלא היו חלק מהעסק המשפחתי.

השופט אביגדור דורות קבע כי חוק הביטוח הלאומי מכיר בבני משפחה כשכירים בתנאי שעבדו באופן סדיר ובתפקיד שאלמלא היו מאיישים אותו היו שוכרים עבורו עובד. עם זאת, בפסיקה נקבע כי יש לבחון בקפידה האם ההעסקה הייתה אמיתית לצורכי החברה או שמא לצורך "תיעול מושכל של ההכנסות וההוצאות של המשפחה כיחידה כלכלית משותפת".

במקרה הנוכחי לא רק שלא נחתמו עם המערערים הסכמי העסקה, מה שקורה לעיתים כשמדובר ביחסים של קרובי משפחה, אלא שהם כלל לא תיארו את תפקידם בחברה ואופי עבודתם.

בנוסף, מעיון בדפי החשבון שלהם עלה כי לא קיבלו שכר סדיר – לעיתים לא הועבר להם שכר כלל, לעיתים בוצעו לחשבונם הפקדות פעמיים בחודש, לפעמים בשיקים ולפעמים בהעברות בנקאיות, הסכומים לא אחידים וחלקם אף לא הגיוניים. כך למשל, ב-2012 קיבל הבן שכר גבוה יותר מאשר אביו, דבר שלשיטת השופט עשוי להעיד על חלוקת שכר פיקטיבית.

השופט הצביע התנהלות תמוהה נוספת כמו הגשת בקשת הפירוק רק חמש שנים אחרי שהמערערים לכאורה סיימו לעבוד, ללא כל הסבר לשיהוי ומבלי לציין את הקרבה המשפחתית לבעלים. עניין מחשיד נוסף הוא מועד הפקת התלושים: אצל המערער הם הופקו ביום אחד בסמוך להגשת תביעת דמי אבטלה ואצל המערערת גם כן ביום אחד בסמוך לאחר הגשת בקשת הפירוק, כנראה לצורך קבלת הגמלה מביטוח לאומי.

בסיכומו של עניין השופט התרשם שהנתונים בתיק לא מצביעים על התנהלות רגילה של חברה מול עובדיה אלא על קשרי משפחה. לפיכך הוא החליט שלא להתערב בהחלטת המנהל המיוחד והערעור נדחה.

המערערים חויבו לשלם הוצאות של 5,000 שקל למנהל המיוחד ו-5,000 שקל לביטוח לאומי.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה בשיתוף אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • ב"כ המערערים: עו"ד אחוה מרדכי
  • המנהל המיוחד: עו"ד שמעון אורי
  • ב"כ ביטוח לאומי: עו"ד יהודה הריס
  • מטעם כונס הנכסים הרשמי מחוז ירושלים: עו"ד אורן זילברברג
  • עו"ד אברהם בן צבי עוסק בדיני חברות
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ynet הוא שותף באתר פסקדין

יצירת קשר

שם הוא שדה חובה
טלפון הוא שדה חובה
לכל שאלה חייגו:
079-5722960
צרו קשר